מה קורה ל"מבוגר האחראי" כשהבית רועד?

מי שצופה בסדרה החדשה "הורים בטיפול" (כאן 11), מרגיש את זה מיד בבטן. זה לא רק הטיפול בילדים שעל המסך - זו המראה שהסדרה מציבה לנו, ההורים, בימים שבהם המציאות בחוץ מרגישה כמו גן ילדים שיצא משליטה.

אנחנו רואים שם הורים שנלחמים על הסמכות שלהם וטובעים באשמה. אבל בתוך חדר הטיפולים, האמת היא פשוטה וכואבת: אי אפשר להנהיג ילדים כשאין "מבוגר אחראי" בחדר.

והנה הדיסוננס המטורף של התקופה הזו: איך אפשר לייצר סמכות הורית וערכים של יושרה בבית, כשהעולם בחוץ משדר שהכל מותר? כשהחדשות מדווחות על אופורטוניזם, על "ממשלת ביזה" ועל מקורבים שהופכים מלחמה למיזם רווח פרטי בזמן שכולנו חרדים לגורלנו?

הילדים שלנו לא מקשיבים למילים שלנו - הם מתבוננים במצפן שלנו.

דווקא עכשיו, כשה"מבוגרים האחראים" בחוץ נרדמו בשמירה (או עסוקים בבזיזה), התפקיד שלנו בבית הופך לקריטי. הדרכת הורים היא לא רק טכניקה להצבת גבולות; היא היכולת שלנו להישאר אי של יושרה, אמת ועקביות - גם כשהספינה הלאומית מיטלטלת והקולות בחוץ מנסים לנרמל את מה שאינו נורמלי.

אם אתם מרגישים שהבית שלכם רועד יחד עם מה שקורה בחוץ, אתם לא לבד. אני כאן כדי לעזור לכם למצוא מחדש את עמוד השדרה והסמכות שלכם.