למה "הביחד" מרגיש לפעמים כמו הבדידות הכי גדולה שיש?

יש רגע כזה בתוך זוגיות, שבו הוויכוח על "מי שטף כלים" או "למה שוב שכחת" הוא בכלל לא הסיפור. זה הרגע שבו אתם מסתכלים אחד על השנייה ומרגישים קילומטרים של מרחק, למרות שאתם יושבים על אותה ספה.

כמטפלת, אני רואה את הרגע הזה שוב ושוב. הוא כואב, הוא מבהיל, והוא בדרך כלל הסימן לכך שנלכדתם בתוך "ריקוד הניתוק".

מה באמת קורה שם מתחת לפני השטח?

במבט ה-EFCT (טיפול ממוקד רגש): אנחנו לא רבים בגלל חוסר הסכמה, אנחנו רבים כי המערכת המוחית שלנו מזהה איום על הקשר. כשאחד מכם "תוקף" או מבקר, זו לא רשעות - זו זעקה נואשת לחיבור: "תראה אותי! תגיד לי שאני עדיין חשובה לך!". כשהשני "נסוג" או משתתק, זו לא אדישות - זה ניסיון נואש להגן על הקשר מפני פיצוץ: "אני קופא כי אני מפחד לאכזב אותך שוב".

במבט הפסיכואנליטי: התגובות שלנו היום הן הד של הצרכים שלא נענו פעם. בן הזוג שלנו הופך ל"מסך" עליו אנחנו מקרינים את הפחדים הכי עמוקים שלנו מהעבר. כשאנחנו לא מבינים את הדינמיקה הזו, אנחנו נשארים תקועים ברובד של ההאשמות, ומפספסים את הילד או הילדה שבפנים שרק מחפשים מקום בטוח להניח בו את הראש.

למה להגיע לטיפול?

התפקיד שלי בחדר הטיפולים הוא לא להחליט מי צודק. התפקיד שלי הוא לעזור לכם לזהות את הריקוד הזה בזמן אמת. בטיפול EFCT אנחנו לומדים:

לעצור את הדינמיקה ההרסנית לפני שהיא הופכת לנתק של ימים.

לדבר את "שפת הרגש" - להגיד "אני מפחדת" במקום "אתה אף פעם לא...".

לייצר מחדש בונדינג (Bonding) - את אותו חיבור עמוק ובטוח שמאפשר לכם להיות פגיעים ומוגנים בעת ובעונה אחת.

זוגיות היא לא רק הישרדות משותפת, היא המקום בו אנחנו אמורים להבריא.

נמאס לכם לרקוד את אותו ריקוד מעייף? אני מזמינה אתכם למרחב בטוח שבו נוכל להבין יחד מה מפעיל אתכם, ולבנות מחדש את הגשר הרגשי ביניכם.