למה אנחנו בוחרים שוב במוכר, גם כשזה כואב?

מכירים את התחושה הזו, שבאמצע יום עמוס משהו פתאום "לוחץ" לנו על פצע ישן? שוב מצאנו את עצמנו מול אותו טיפוס של בן זוג, שוב שתקנו כשמישהו חצה לנו גבול, שוב לקחנו על עצמנו יותר מדי - כאילו יש שם כוח סמוי שמושך אותנו לחזור על אותה טעות, בדיוק באותו מקום.

בטיפול פסיכואנליטי אנחנו קוראים לזה "חזרה כפייתית". זה מושג שנשמע טכני, אבל מאחוריו מסתתרת דרמה אנושית עדינה מאוד: הנפש שלנו לא מחפשת להכאיב לעצמה. היא פשוט מחפשת בית.

לפעמים הבית הזה היה מקום שבו היינו צריכים להתאמץ כדי שיאהבו אותנו, או מקום שבו לא תמיד ראו אותנו. באופן לא מודע, אנחנו משחזרים את המקומות האלה בהווה לא בגלל שאנחנו "מקולקלים", אלא כי אנחנו מקווים שהפעם - אם רק ננסה מספיק - הסוף יהיה אחר. שהפעם נצליח לקבל את האישור שלא קיבלנו אז.

זהו ניסיון ריפוי שהשתבש. אנחנו מנסים לתקן את העבר דרך ההווה, ובדרך שוכחים שמותר לנו כבר לכתוב סיפור חדש.

בחדר הטיפול, אנחנו לא רק מבינים את הלופ הזה - אנחנו מתחילים להרגיש אותו בזמן אמת. הטיפול הוא המקום שבו אפשר סוף סוף להניח את הניסיונות האלו בצד. זה המקום שבו לומדים שלא חייבים לחזור למוכר כדי להרגיש בטוחים.

שאפשר, לאט ובזהירות, ליצור לעצמנו בית חדש בפנים.

אם מצאת את עצמך בתוך המילים האלו, ואת/ה מרגיש/ה שהגיע הזמן להתחיל לכתוב סיפור חדש - אני כאן.

מזמינה אותך ליצור קשר בפרטי, או לבקר באתר שלי כדי לקרוא עוד על התהליך הטיפולי והדרך שבה נוכל לעבוד יחד.