top of page

אני עושה הכל, אז למה אני מרגישה שכלום לא קורה?

  • תמונת הסופר/ת: מלודי גנור
    מלודי גנור
  • 18 בינו׳
  • זמן קריאה 2 דקות

לפני כמה ימים הגיעה אליי לקליניקה מטופלת, נקרא לה דנה. דנה היא אישה מצליחה, מתפקדת, "לביאה" במונחים של המציאות הישראלית. היא נכנסה, התיישבה, וסיפרה לי בפירוט על השבוע העמוס שלה: העבודה, הילדים, העזרה להורים, אפילו הריצה בבוקר.


"אני בסדר גמור", היא אמרה, אבל המבט שלה היה כבוי. "הבעיה היא שכל פעם שיש לי רגע של שקט, למשל כשאני מחכה ברמזור או כשהבית נרדם, אני מרגישה ריקנות איומה. כאילו אני בתוך סרט שמישהו אחר מביים. אני חיה, אבל אני לא שם".


השגרה כ"פעולה" (Acting Out)

בפסיכואנליזה, המקרה של דנה הוא דוגמה קלאסית למה שאנחנו מכנים "התנגדות דרך פעולה". במציאות שבה המציאות החיצונית בישראל היא כמעט בלתי ניתנת לעיכול, הנפש שלנו מחפשת מקלט. דנה לא "סתם" היתה עסוקה; העשייה האינטנסיבית שלה הפכה למגן. כל עוד היא בתנועה, היא לא צריכה לפגוש את מה שרוחש מתחת: את האימה, את חוסר האונים, את האבל על מה שהיה ולא יחזור.


השגרה הפכה עבורה למנגנון הגנה של פיצול: מצד אחד "דנה המתפקדת" ששורדת את המצב, ומצד שני "דנה המרגישה" שנשארה מאחור, נעולה בחדר חשוך כדי שלא תפריע ליומיום.

מה שדנה לא ידעה על העייפות שלה: דנה הגיעה כי היא הייתה עייפה, אבל זו לא הייתה עייפות של חוסר שינה. זו הייתה עייפות של השקעה נפשית עצומה בלהחזיק את הפיצול הזה.


כשאנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה ב"לא לדעת" את מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מאבדים את החיות שלנו. הריקנות שדנה חשה ברמזור לא הייתה היעדר של רגש, אלא נוכחות של רגש שהיא לא הרשתה לעצמה לפגוש.


המרחב הטיפולי: להחזיר את ה"אני" לתוך החיים

בטיפול, המטרה שלנו היא לא "לייעל" את השגרה של דנה, אלא להאט אותה מספיק כדי שמילים יוכלו להחליף את הריצה.

כשדנה הרשתה לעצמה לומר בפעם הראשונה: "אני פוחדת שהעולם שאני מכירה נגמר", משהו בכתפיים שלה הרפה. המילים נתנו צורה לחרדה האמורפית. פתאום, השגרה הפסיקה להיות מקלט והפכה להיות פשוט חיים.


התובנה שלעיתים אנחנו בורחים אל תוך העשייה כדי לא לפגוש את עצמנו, היא הצעד הראשון בדרך חזרה הביתה - אל נפש שלמה יותר, גם בתוך עולם שבור.

אל תחכו שהעייפות תכריע אתכם. אני כאן כדי להציע מרחב בטוח ותומך, שבו נוכל יחד לחקור את המנגנונים הפנימיים שלכם ולמצוא דרכים חדשות להיות נוכחים יותר, חיים יותר, ומחוברים יותר לעצמכם, גם בזמנים מאתגרים.

צרו קשר לתיאום פגישה


תגובות


דיסקרטיות

אני מחוייבת לשמור ולהגן על פרטי חייהם של המטופלים. הקפדה על חיסיון המידע איננה רק דרישה אתית, אלא גם מוסרית.

באמצעותה ובזכותה המטופל יכול לסמוך על הקשר ולהתמסר לתהליך הטיפולי.

©2026 - מלודי גנור - טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי

bottom of page